ההליך הסטטוטורי בישראל מחולק לשלש רמות: ארצית, מחוזית ומקומית.

בנוסף, קיימות במערכת התכנון גם מספר ועדות נושאיות כגון: ועדה למימי חופין, ועדה לתשתיות לאומיות, ועדה לקרקע חקלאית ושטחים פתוחים ועוד. ככלל, כל תכנית צריכה להתאים לתכנית הגבוהה ממנה בהיררכיה.

רמת התכנון: ארצית.
מוסד התכנון / המוסד המאשר: ממשלה.
סוג התכנון: תכניות ארציות: נושאים ברמה הארצית, כגון הסדרת תכנון התשתיות הארציות; שימור טבע, יער וחוף; פריסת האוכלוסייה והיישובים בשטח המדינה.

רמת התכנון: מחוזית.
מוסד התכנון / המוסד המאשר: מועצה ארצית לתכנון ובנייה, המורכבת מנציגי משרדי ממשלה, נציגי רשויות מקומיות ונציגי מגזרים מהציבור.
סוג התכנון: תכניות מחוזיות: תכניות לששת המחוזות במדינה, הקובעות את שימושי הקרקע בכל מחוז.

רמת התכנון: מקומית.
מוסד התכנון / המוסד המאשר: ועדה מחוזית: מורכבת מנציגי משרדי ממשלה, נציגי רשויות מקומיות, נציג מקצועי – אדריכל, מהנדס או מתכנן, ונציג הגופים הציבוריים העוסקים בשמירה על איכות הסביבה.
סוג התכנון: תכניות מתאר מקומיות: קובעות את פירוט שימושי הקרקע בתחום עירייה או רשות מקומית.

תכניות מפורטות: קובעות בפירוט כל מה שנוגע לביצוע הפרויקטים המתוכננים לבנייה.

מוסד התכנון / המוסד המאשר: ועדה מקומית/מקומית מרחבית: מורכבת ממועצת הרשות המקומית. במקרה בו מרחב התכנון כולל מספר רשויות מקומיות, מורכבת הוועדה מנציגי הרשויות ונציגי שר הפנים.
סוג התכנון: היתר בנייה (רישיון לבנות. ההיתר ניתן על ידי הוועדה המקומית, או רשות הרישוי מטעמה. הבנייה מותרת אך ורק לאחר קבלת היתר בנייה שיינתן בהתאם למה שנקבע בתכנית) והיקף מוגבל של תכניות מפורטות.